פסק-דין בתיק ע"פ 37252-01-11

לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש שגזר בית משפט השלום בנצרת (סגן הנשיא - כב' השופטת לילי גפר),  על המשיב לפנינו בתיק פ 13825-01-10 בגזר דינו מיום 6/12/10.

כתב האישום מכיל שני אישומים, עפ"י האישום הראשון התפרץ המשיב ביום 1/2/10, בין השעות 11:30 ל-13:45, לביתה של המתלוננת בטבריה, דרך דלת הרשת, נכנס לחדר השינה בו ישנה אותה עת המתלוננת וגנב מתיקה זוג עגילי זהב, שעון משובץ באבנים לבנות, שרשרת זהב וכאלף ש"ח במזומן. המשיב המשיך וגנב עוד 200 ש"ח מתיק אחר שהיה במטבח.

לפי האישום השני, ביום 11/11/09, סמוך לשעה 11:15, התפרץ המשיב לביתו של המתלונן הנמצא בטבריה, בכך שפתח את דלת הבית ונכנס לתוכו בכוונה לגנוב, אך בטרם הספיק להשלים את זממו, נכנס המתלונן לביתו והבחין במשיב.

המשיב כפר בעובדות כתב האישום ולאחר שבית המשפט קמא שמע עדים, הרשיעו בהכרעת דין מפורטת ומנומקת בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 406 (ב) ל חוק העונשין התשל"ז-1977, בשתי הזדמנויות ובעבירה של גניבה, עבירה לפי סעיף 84 ל חוק העונשין.

בגזר דינו המפורט של ביהמ"ש קמא ולאחר שסקר את שיקוליו, גזר בית המשפט קמא על המשיב עונש מאסר בפועל של 20 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה, וכן הורה על הפעלת מאסר על תנאי של 4 חודשים שהוטל על המשיב בתיק פ 5904/06 (בית משפט השלום בתל אביב) באופן ששני המאסרים ירוצו במצטבר, כך שסך הכול ירצה המשיב מאסר בפועל של 24 חודשים, בניכוי תקופת המעצר.

בנוסף למאסר בפועל נגזרו על המשיב עונשים מותנים, פיצוי למתלוננים וחתימה על התחייבות.

המערערת טוענת כי במקרה דנא ישנו פער ענישה משמעותי בין העונש שהושת על המשיב בערכאה הדיונית במקרה דנא, לבין רמת הענישה הנוהגת בעבירות חמורות מסוגן של העבירות בהן הורשע המשיב, במיוחד נוכח עברו הפלילי המכביד. לטענתה עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב מופרז לקולה באופן שמצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, הן משום חומרת העבירות ותכיפותן, והן משום ששילוב ביצוע העבירות עם הפרופיל העברייני המוכח של המשיב מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור והטלת עונש מאסר ממושך יותר. המערערת הפנתה לפסיקה שלדעתה תומכת בעמדתה כי יש להחמיר את עונשו של המשיב.

מאידך, טוען הסנגור כי העונש אשר הוטל על המשיב חמור דיו, בנסיבות העניין כפי שיפורט בהמשך, ובוודאי אינו סוטה באופן קיצוני לקולה, עד כי הצדקה שערכאת הערעור תתערב בעונש שנגזר. לטענתו, בטרם מתן גזר הדין מושא הערעור, נגזר על המשיב בתיק אחר עונש מאסר בפועל בן 6 חודשים ובמהלך ריצוי מאסרו בתיק זה, נדון לעוד 3 חודשים בגין תיק נוסף, כך שסך כל עונשי המאסר בפועל בגין כל התיקים, בצירוף עונש המאסר בפועל שהוטל בתיק זה, מסתכם בתקופה של 33 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

יש לציין, כי המשיב סיים לרצות את עונש המאסר בן הששה חודשים בטרם נגזר דינו בהליך זה, ולא כנטען.

הסנגור חזר לפנינו על טענה עובדתית שנדחתה ע"י בית המשפט קמא כי העבירות המיוחסות למשיב באישום השני הן ברף הנמוך, משום שכניסתו לביתו של המתלונן הייתה במטרה כשרה לשכור את הדירה, אך כאמור, הטענה נדחתה על ידי בית המשפט קמא והמשיב הורשע באותן עבירות המיוחסות לו באישום השני.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל.

בתי המשפט נוקטים בשנים האחרונות מדיניות מחמירה עם עברייני רכוש ובמיוחד בעבירות התפרצות. הדבר הובא לפנינו בעפ"א (מחוזי נצרת) 306/09 מאיר אסור נ' מדינת ישראל, שם קבענו בזאת הלשון:

"כבר הבענו דעתנו לא אחת, והדבר נתמך בפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, כי יש להחמיר בעונשם של מי ההופכים בתיהם של אחרי לעיי חורבות, או ל"הפיכת סדום ועמורה" (ראה והשווה רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל").

כבר אמרנו לא אחת, כי על דרך הכלל ובהעדר נסיבות אישיות יוצאות דופן, הרי, שעל מי המבצע עבירת פריצה, והוא נעדר עבר פלילי, יש להטיל עונש מאסר של 12 חודשי מאסר, ואילו על מי שהפך את מעשה הפריצה ללחם חוקו והינו רצידיביסט בתחום זה, יש לגזור עונשי מאסר של 3 ואף 4 שנים מאסר בפועל. מאליו מובן, כי אין באמור כדי לקבוע "תעריף" אחיד של ענישה, שכן הענישה לעולם אינדיבידואלית היא. אולם, קו מנחה יש באמור לעיל, כאשר כמובן בכל מקרה ומקרה ישקלו נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, שאלת הודאתו, חרטתו, קבלה כנה לעתיד לבל ישוב למעגל הפשע ועוד. ראה לעניין זה ממש, בעפ"א 248/09 שניתן על ידינו אך לאחרונה (שירן בן סעדון נ' מדינת ישראל, 15/9/09), שם אושר על ידינו עונש מאסר בפועל של 44 חודשי מאסר שהוטל בגין העבירות נשוא התיק העיקרי והתיקי המצורפים שם ועוד עונש של חודש מאסר שהוטל בגין מאסר מותנה קודם".

בענייננו, המשיב התפרץ בשני מקרים נפרדים, לשתי דירות מגורים של אנשים מבוגרים וזאת תוך 3 חודשים בלבד. במקרה הראשון, מבחינה כרונולוגית, המשיב הצליח להתפרץ לדירת המגורים אך זממו לא הושלם  והגניבה שתכנן לא יצאה אל הפועל, משהבחין בו בעל הבית. חלפו אך 3 חודשים והמשיב חזר והתפרץ בכוונה לגנוב, והפעם הצליח. הוא התפרץ לחדר השינה של המתלוננת, תוך חדירה גסה לפרטיותה וגזילת לא מעט מרכושה, מה גם שבביצוע עבירות אלה יש מידה רבה של תעוזה משביצע את העבירה באור יום, אף שהמתלוננת ישנה אותה שעה בחדר השינה שלה, דבר המצביע על העדר פחד ומורא.

מעשיו של המשיב נשוא האישום הראשון, מקבלים נופך של חומרה נוכח העובדה שבוצעו בעוד תלוי ועומד נגד המשיב עונש מאסר על תנאי אשר לא היה בו כדי להרתיעו. התנהגותו זו של המשיב מעידה על אופיו העברייני ועל כך שהוא הפך את ההתפרצויות לדירות והגניבות מהן ל"לחם חוקו".

בנוסף, עברו הפלילי המכביד של המשיב ותדירות הפריצות (עשרות מקרים), מלמדים כי מדובר בדפוס חיים והתנהגות רצידיביסטית של עבריין מועד שהפך את הגניבות וההתפרצויות למקצוע. גם תקופות מאסר רבות ומשמעותיות שהוטלו עליו בגין מעשיו הקודמים לא הרתיעוהו ולמרות שמעל ראשו ריחף עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים, לא נרתע ולא נמנע המשיב מלבצע את העבירות בהן הורשע.

יודגש לחומרא כי ההרשעה האחרונה של המשיב מיום 13/5/10 הינה בגין 5 עבירות, אחת של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, 3 עבירות של התפרצות למגורים ועבירה אחת של החזקת סכין שלא למטרה כשרה.

עברו הפלילי המכביד ביותר של המשיב מזה והצורך להתריע ולשדר מסר של חומרה בעבירות רכוש, " הפוגעות בקניין הזולת "אשר לא עמלת בו ולא גידלתו" (יונה ד' י') על היורד לרכוש הזולת, לא כל שכן בהיותו בעל עבר פלילי, לדעת כי הוא עלול להיות צפוי למאסר מאחורי סורג ובריח" (רע"פ 7114/10 רדואן אבו חדיד נ' מדינת ישראל).